<h1>אהל מועד שער השחיטה דרך ב'</h1>
<h2>דף ב.</h2>
שיכור שהגיע לשכרותו של לוט אם שחט שחיטתו פסולה.
<h2>דף ג:</h2>
כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואלו הן הלכות שחיטה שהיה דרסה חלדה הגרמה ועיקור. ראהו מתחילה ועד סוף מי שבקי בה' שחיטה מותר לאכול משחיטתו ואם לא ראהו אחר אסור אע"פ ששחט בפניו שנים ושלשה פעמים כהוגן אומרים מקרה היה ואין סומכין ע"ז לא ראהו אחר אלא אחר למדו הלכות שחיטה ואומר בריא לי שלא אירע לי פסול בשחיטה [יש] אומרים בשם רבותי' הצרפתים שנאמן וי"א שאינו נאמן וכן עיקר.
רוב המצויין אצל שחיטה מומחין הם ומוסרין להם לשחוט ואפי' לכתחילה ואח"ך אם הוא לפנינו בודקין אותו אם יודע הלכות שחיטה שאין לסמוך על רוב במקום שאפשר לדעת אמיתת הענין ועוד אבאר זה בנ"א מדרך ה' ואם הלך לו השוחט וא"א לו לבדקו שחיטתו כשרה ומי שאינו מוחזק פי' שאינו ידוע לנו אם מתעלף אפי' הוא לפנינו אין צריך לשאול אותו שאין חוששין כלל לעלוף והר"מ שכתב שאין אדם רשאי לשחוט בינו לבין עצמו עד שישחוט לפנינו פעמים רבות חומר' הוא שהחמיר ליראי חטא, ומיהו מי שהוא רך הלבב ומתעלף כששוחט אסור לשחוט בינו לבין עצמו שמא ישהא וידרוס ולא ירגיש.
מי שאינו מאמין בתשבע"פ אם מומחה הוא שוחט לכתחילה כל שאחר עומד על גביו מתחילה ועד סוף שחט בינו לבין עצמו אפי' ראינוהו שאוכל מאותה שחיטה אין סומכין עליו וכן הדין בכל מצוה שאין הלכותיה כתובות בתורה.
<h2>דף ד.</h2>
משומד לאכול נבלה לתיאבון אם בדק סכין קודם שחיטה בודק אותה אחר שחיטה, אבל לכתחי' לא יתן לו לשחוט על סמך בדיקה דלאחר שחיטה ואם מסר לו לשחוט בלא בדיקה ונאבד הסכין אפי' נשבע ששחט בסכין יפה אינו נאמן שהרי חשוד הוא על השבועה לגבי אותו דבר מפני שהרי הוא מושבע ועומד מה"ס, וכ"כ רשב"א בתשו' ואפי' בדק לו הסכין קודם שחיטה אם היו לפניו אחר שחיטה בודק הוא הסכין והסימנין היו לפניו סכין פגומה וסכין בדוקה נאמן לומר שבבדוקה שחט, א"ל ישראל הבא לי עוף זה לפלוני לשחוט והביא לו נאמן והטעם משום דמרתת שמא ישאל לאותו פלוני ויתפס כגנב. משומד לאכול נבילות שלא לתיאבון אפי' אחרים עומדים על גביו ואפי' בדקו לו סכין אין מוסרין לו לשחוט לכתחילה משומד לדבר א' אינו משומד לכל התורה כולה וסומכין עליו בשחיטה ואפי' בלא בדיקת סכין הן שהוא לתיאבון הן שאינו לתיאבון כל שאינו מכוין להכעיס ואינו כופר באיסור אותה מצוה אינו משומד לכל התורה כולה וסומכין עליו בשחיטה ואפי' בלא בדיקת סכין.
<h2>דף ה.</h2>
שחיטת נכרי ואפי' של גר תושב שאינו עע"ז הרי הוא נבלה וכותי הרי הוא כגוי שב"ד של ישראל עשאום כגוים גמורים, ישראל משומד לע"ז או לחלל שבתות בפרהסיא שחיטתו כשחיטת נכרי ומין ישראל שנעשה כומר לע"ז שחיטתו אסורה בהנאה.
<h2>דף ט.</h2>
כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואלו הן הלכות שחיטה שהיה דרסה חלדה הגרמה ועיקור.
ראהו מתחילה ועד סוף מי שבקי בה' שחיטה מותר לאכול משחיטתו ואם לא ראהו אחר אסור אע"פ ששחט בפניו שנים ושלשה פעמים כהוגן אומרים מקרה היה ואין סומכין ע"ז לא ראהו אחר אלא אחר למדו הלכות שחיטה ואומר בריא לי שלא אירע לי פסול בשחיטה [יש] אומרים בשם רבותי' הצרפתים שנאמן וי"א שאינו נאמן וכן עיקר.
<h2>דף יב.</h2>
כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואלו הן הלכות שחיטה שהיה דרסה חלדה הגרמה ועיקור. ראהו מתחילה ועד סוף מי שבקי בה' שחיטה מותר לאכול משחיטתו ואם לא ראהו אחר אסור אע"פ ששחט בפניו שנים ושלשה פעמים כהוגן אומרים מקרה היה ואין סומכין ע"ז לא ראהו אחר אלא אחר למדו הלכות שחיטה ואומר בריא לי שלא אירע לי פסול בשחיטה [יש] אומרים בשם רבותי' הצרפתים שנאמן וי"א שאינו נאמן וכן עיקר.
<h2>דף יב:</h2>
קטן היודע לאמן ידיו בשחיטה מוסרין לו לכתחילה לשחוט והוא שאחרים עומדים לו על גביו, עבד שאדוניו מל אותו והטבילו לשם עבדות שחיטתו כשרה ואפי' לכתחי' קטן שאינו יודע לאמן ידיו ושוחט וחרש שאינו שומע ואינו מדבר ששחטו אם אחרים רואין אותם מתחילה ועד סוף שחיטתן כשירה אבל לכתחילה אין מוסרין להם לשחוט אפי' אחרים עומדין על גביהן שמא לא ירגישו אם יקלקלו השחיטה ועוד דמועדין הן לקלקל ואפי' להתלמד אוסר ר"ת אא"כ אחרים עומדין על גביהן משום חשש הרואים שמא יחשבו דכשרים הם אצל שחיטה ואין צורך שיהיו אחרים רואים אותם.
<h2>דף יג.</h2>
שחיטת נכרי ואפי' של גר תושב שאינו עע"ז הרי הוא נבלה וכותי הרי הוא כגוי שב"ד של ישראל עשאום כגוים גמורים, ישראל משומד לע"ז או לחלל שבתות בפרהסיא שחיטתו כשחיטת נכרי ומין ישראל שנעשה כומר לע"ז שחיטתו אסורה בהנאה.
